פורטפוליו

זה היה חודש שבכל בוקר התעוררתי, פיפי, שיניים, קפה ועם הפיג׳מה יצאתי לפינה שלי בגינה. הרמתי את הכיסוי, חיברתי אקדח דבק לחשמל, הנחתי

משהו יפה על לעשות את הבלתי אפשרי, שימוש חוזר, כלכלה מעגלית ולהרים את הכסף מהרצפה: בטיול בוקר עם לוקה הרמתי 2 פחיות דרוסות

הדגל של הדגלים הוא סיפור ישראלי – אוסף של רגעים וזכרונות, שבר ותקומה. הדגלים הם אנחנו, האנשים, שבחרנו בהם, שנשאנו אותם בגאווה, שאיבדנו אותם,

אף פעם לא נפגשנו ולא דיברנו, ענבר. לצערי לא הכרתי אותך, עד היום שבו נחטפת ונרצחת. בחודשים האלה מאז אני קוראת עלייך, מתבוננת

פרחים חרוכים | 7.10.23 | לזכרם

מראת הצעצועים היא אחד המוצרים הכי מזוהים שלי. את הראשונה יצרתי לפני בערך 20 שנה כשהבנות שלי היו ילדות קטנות. השארתי מראה שהתיישנה

במרץ 2018 צבעתי את השיער בכחול. זו היתה שנת ה-70 למדינת ישראל, ומכיוון שאני באה מעולמות של תקשורת חזותית והעברת מסר, צבעתי את השיער והכרזתי

ב-2020 ציירתי את #חמסה. קלף טאקי כחול שהיה זרוק על המדרכה עורר את תשומת ליבי. התכופפתי, הרמתי וחייכתי. יש כאלה שהיו עוברים לידו

לפני כמה שנים שאלתי את איה, הבת שלי – תגידי, למה את תמיד הולכת עם חולצה ומכנסיים שמסתירים את הבגד ים?בגללך! היא ענתה

קופה קטנה אקריליק על קנווס 100:100 ס״מ 2022

באפריל אנחנו עוזבים את הבית, הבית ראשון שבנינו ביחד, שבכל חלק בו נמצא חלק מאיתנו, ועם זאת – קל לשחרר. קל כמו שלא

אף פעם לא אהבתי ציפור גם עדן. יותר נכון ממש לא אהבתי את הפרח הזה ועוד פחות את הגזע ותפרחת העלים הגסה שלו.

את סדרת העיניים והקמעות יצרתי ב-2018, כשהתחילה התקופה הכחולה. בחיים הפרטיים הייתי בעיצומו של שבר רגשי שהפך לכלכלי ובאופן טבעי הכחול הופיע. לכחול

באמצע 2018 חווינו משבר כלכלי, תהום שנפערה לנו מתחת לרגליים, ובתוך ה״אין״ והשיבושים הייתי זקוקה לוודאות. צעצועים היו חומר הגלם שהשתמשתי בו לסדנאות

לפני כמה שבועות נפרדתי מהפחד. פחד שליווה אותי הרבה שנים. הפחד מלאבד, מלהישאר ללא מקור פרנסה יציב. פחד שהילדים יישברו, שהמשפחה תתפרק, שלא

צעצועיזם (Toyism) הוא זרם חדש באמנות ובתקשורת חזותית, אשר מגדיר את השימוש בצעצועים ככלי שפתי לגיטימי להבעת רגש, רעיון, סיפור או חוויה.  תערוכת צעצועיזם

על הסדרה ״הגיבורה״: הגיבורה היא זו הכובשת ואינה כובשת את יצרה, שמתמסרת, חושקת וסוערת, מעזה, נאמנה לתשוקות וללהט, שקופאת על מקומה. שצוחקת בקול גדול

עשרות מבין העבודות שיצרתי בין השנים 2014-2018 הוצגו על קיר ״הגיבורה״ בתערוכת צעצועיזם – אסמבלז׳ים בצעצועים וגרוטאות, אוספים ואגדות, חלומות וזכרונות ילדות. בעבודות

לאבא שלי אין אלוהים!  לפני 13 שנה נפגשנו לארוחת צהריים בתל אביב. כשנפגשנו הוא נתן לי מטבע של 10 אגורות – ״קחי״, הוא

הזר | 2015 אמצע הלילה. התעוררתי. הוצאתי מהתיק את ה״זר״ שהבאתי מהסטודיו והתחלתי לצבוע בטוש שחור, וככה בשקט הזה של אמצע הלילה ניסיתי להבין למה

זוהי לאה. לאה נאור. מכירים? למי מבניכם שלא, אז לאה היא היוצרת המופלאה שכתבה לנו את מקהלה עליזה, בואי אמא, קרנבל בנח״ל, את

הציור הזה התחיל ממחווה שעשיתי ליואל גילינסקי. יואל היה מורה שלי בבצלאל, צייר מחונן שעוסק בסיפור האישי / הקולקטיבי דרך חיבור בין זכרונות, צעצועים,

ראסטי אסמבלז׳ גובה 22 ס״מ 2016 למכירה

נחמה אסמבלז׳ רוחב 23 | גובה 75 ס״מ 2016 למכירה

את הפסלים של אלברטו ג׳אקומטי פגשתי בפעם הראשונה בנעורים. למדתי בכיתת גרפיקה בעמל א׳ בפתח תקווה, ובמסגרת שיעורי תולדות האמנות והכנת התזה לבגרות,

את הברווז יצרתי משני חלקים – הגוף ממתקן מפיות מכסף והראש עם המקור ממלקחיים של גיניקולוג. את שניהם יחד עם תיבת הנגינה מצאתי

המפליצה טכניקה מעורבת גובה 13 ס״מ 2015 נמכרה

זאב טכניקה מעורבת 2015

ערימת מתנות יומולדת פסל 6 מ׳ גובה 2015 תערוכת יומולדת מוזיאון ישראל, ירושלים

את מיצב יומולדת יצרתי ב-2015 לרגל תערוכת ״יומולדת״ במלאת 50 שנה למוזיאון ישראל בירושלים. את ההשראה למיצב שאבתי מחגיגת יום ההולדת המשפחתית שלנו

הזרקור מאיר, תופים וחצוצרה. הלוליינים, המאלפים, הפילים והסוסים, אקרובטים למעלה אריות למטה, והקהל שואג! הקרקס מתחיל! ואני במרכז פשוקת רגליים, וכל המופע, החלומות

פיראטים תמיד נראים לי מגוחכים. חיים בסרט עם כל התלבושות המטופשות האלה, עקורי עיניים, חלקי גפיים ושאריות בדים. הפיראטים אסמבלז׳ים טכניקה מעורבת גובה: