לפני איזה חודש נסענו, שימשי ואני בתל אביב, הוא נהג ואני הייתי תקועה עם הראש בנייד. ״יואווו! את חייבת לראות!״ הוא זרק לאוויר, עשה פרסה והתמקם בצד הכביש. על המדרכה לידינו היו שתי שקיות ענקיות שמהן נשפכו מאות צעצועי פלסטיק (לא צילמתי אז תצטרכו להאמין). שיט! יצא לי והוספתי שלפעמים יש דברים שעדיף לא לראות.
יצאנו מהאוטו עם תיקים רב פעמיים והתחלנו לאסוף וכשסיימנו חשבתי – עכשיו מה?! אני לא יכולה להשאיר אותם בשקיות ברחוב כי רוב הסיכויים שהם יגיעו להטמנה, ומצד שני איך אקח אותם אם נשבעתי שאני נפרדת מהצעצועים?! ברור שלקחנו.
איכשהו יצא שמאוחר יותר באותו היום התעניינו בסדנה. כן! עניתי. מה אכפת לי שנשבעתי, העיקר לא לזרוק.
מפה לשם יומיים אחרי זה עשיתי הרצאה במרכז פרס לשלום וחדשנות על אמנות וסביבה. הבאתי איתי איזה 50 צעצועים שחתמתי עליהם, וכל מי שענו נכון על שאלה קיבלו אחד במתנה. בסוף חילקתי את כל מה שנשאר.
ואז לירון התקשרה וסיפרה שלשירלי אחותה יש חלום – לעשות איתי את הסדנא לעיצוב מראת צעצועים. ברור! עניתי, בשמחה, העמסתי שני תיקים וביחד הגשמנו חלום!
בינתיים את הפרחים מפלסטיק הוספתי לאריזות ההדפסים שנרכשו, את הידית של החותמת מעץ שחררתי מהגומי הישן והחלפתי בגומי חדש Green piece of art (שזו הסטמפה של האמנות שלי) ואפילו הכנתי לרוני שלנו פזוזה (מזוזה מפז 👇) לכבוד המעבר לדירה חדשה, ועדיין נשארו עוד המון.
בדיוק אז א התקשרה – ״אני רוצה מראה! אפילו שפעם עשיתי איתך מראה באחת הסדנאות, אני רוצה אחת שאת תעצבי״. בכיף! עניתי. תהיה לך מראה.
במשך שלושה ימים ישבתי ויצרתי סיפור, חיברתי צעצועים, שזרתי זכרונות, אסוציאציות, ואז כשכמעט סיימתי הבנתי שהיא לא מרוצה. בלי להתווכח ביטלתי את העסקה והחזרתי את הכסף.
אז כמה דברים שלמדתי מזה:
הראשון: Never say never!
הראשון: Never say never!
השני: צעצועים הם אושר! הם כלי נפלא להנגיש נושאים כמו יצירתיות, מסוגלות, זהות ושייכות, הזדמנויות, שימוש בקיים, אחריות סביבתית וצמצום צריכה.
שלוש: התגעגעתי אז כנראה שבקרוב אחזור לעשות סדנאות.
ארבע: בבקשה! אל תזרקו צעצועים! תשאלו קודם אולי מישהו בדיוק מחפש.ת.
זו Forever young המראה החדשה שיצרתי מהצעצועים האבודים.
#מראה #צעצועים #עיצוב #שימושחוזר #פלסטיק