מרימים את הדגל
עומדת בצומת. ניגש אליי נער בערך בן 14 עם פאות וכיפה סרוגה לבנה, דגלים ארוזים בניילון ומציע לי אחד למכירה (פחחח! מצא למי).
תהיו טובים
לפני כמה שנים נסענו, שימשי ואני, ברחוב אילת בתל אביב, ובערך באמצע, בחזית של חנות המסגרות, היה תלוי שלט בכחול על גבי לבן
לא מושלמת. שלמה!
אמא שלי תמיד אומרת שאם לא הייתי, היו צריכים להמציא אותי… לקראת כנס מרצים שהשתתפתי בו, רכשתי שמלה חדשה שניה חדשה. כיבסתי אותה,
הצפה
בתחילת פברואר 24 הסטודיו שלי הוצף. גשם נכנס מהחריצים, זלג מהגג, שלוליות על הרצפה. כל העבודות ששמרתי מאז התיכון, בטאון חיל האוויר, בצלאל,
קוטפת אושר
את יכולה בשלישי? ברור! עניתי, כי כשגלי קוראת לי ופסח החקלאי צריך – אני באה. הפעם זה קטיף של פלפלים. חממה ארוכה מטופחת,
אין תקרות ואין זכוכיות!
פעם, כשסבתא נוני עוד היתה בחיים (וזה היה די מזמן כי היא מתה כשהייתי בת 16), קראנו לה סבתא בזוקה. למה? בגלל שתמיד
אחרי השקיעה עולה הזריחה
פוחדות? מרגישות חרדה? גם אני, אלא שבחרתי להפוך את הפחד לדחף, למנוע לשינוי ואת החרדה לתקווה. איך? במקום לחשוב שאוי אוי אוי והלכה
התבוננות. בחירה
2 פמוטים, 2 סבתות, מציאות מטרידה ובחירה. הפמוט השמאלי מיציקת פליז היה שייך לסבתא נוני, אמא של אבא, שקיבלה אותו בירושה מההורים שלה.
סוראליזם
זה כל כך סוראליסטי חשבתי לעצמי בזמן טקס סיום קורס קצינים של הבת שלנו! משפחות גאות צופות על רחבת מסדרים מרשימה, מפקדים עם
שאפתנות
יולי 2023 | על ההסעה בדרך לצעדה לירושלים. מישהו שראה אותי עם הדגל בחניון שאל אותי אם חוק ״עילת הסבירות״ עבר בקריאה שלישית,
מאמי, השראה
מאמי הזה, חתיכת כלב! 17 וחצי שנים שהפכו לשיעור בנחישות והתמדה. בגיל חצי שנה הוא נדרס בפעם הראשונה. ניתוח ברמב״ם, אשפוז של חודשיים
סבא סבתא, פולין, חוטים וקשרים
פולין | נובמבר 2018 | סוף מסע. את השבוע האחרון עשיתי עם איה והחברים שלה ממבואות עירון בפולין – ורשה, קרקוב, מיידנק, טרבלינקה,
אישה מנסרת ניסורים
התמונה הזו צולמה בבית הספר בחדרה – אישה מנסרת במסור חשמלי, ג׳יגסו (או ג׳קסון כמו שקוראים לו). לכאורה צילום טריוויאלי, כי כאילו מה
צוואה
אף פעם לא ראיתי את כתב הצוואה של סבא וסבתא שלי. את הצוואה שסבא השאיר לי כתבתי ביחד איתו כשהייתי בת 12, אולי 13.
דברים רעים קורים כשאנשים טובים שותקים
לפני כמה שנים, בחופשה משפחתית היא אמרה את המשפט: ״דברים רעים קורים כשאנשים טובים שותקים״. לא היה לה מושג שבכמה מילים היא הניעה
תרנגולת. כפרות
זה יכל להיות סיפור מצחיק אלמלא הסוף שלו היה טראגי. אז לפני חודשיים בל, הכלבה שלנו מתה. כדי שלא אהיה שקועה בצער (וגם
נפרדתי מהפחד
לפני כמה שבועות נפרדתי מהפחד שליווה אותי הרבה שנים. הפחד מלאבד, מלהשאר ללא מקור פרנסה יציב, פחד שהילדים יישברו, שהמשפחה תתפרק, שלא יהיה ומה יגידו. הרוב לא ידעו מה אני חווה, אחרים שידעו לא הבינו על מה אני מדברת ואני העדפתי לקחת כדור וקיוויתי שיעבור וכשזה לא עבר לקחתי עוד אחד. אבל בעצם
היפוכים
זו אני. זה אולי נראה כמו בדיחה גרועה, אבל זה לא. הפוך! זו התוצאה של רגע קטן בין אנשים. מחווה קטנה של נשים. הרגע הזה