זה כל כך סוראליסטי חשבתי לעצמי בזמן טקס סיום קורס קצינים של הבת שלנו! משפחות גאות צופות על רחבת מסדרים מרשימה, מפקדים עם מדים מגוהצים, שורות שורות של חיילות וחיילים נרגשים, ערכיים, ראויים ומלאי אמונה. תזמורת צה״ל מנגנת ״כל זה אינו משל ולא חלום…״ והקהל מוחא כפיים בזמן שבחוץ הצבא מתפורר.
טיטאניק!
השמועה שהתגלגלה היתה שהרמטכ״ל היה בקהל אבל לא ראיתי אותו והוא גם לא דיבר. אולי חששו מפרובוקציה, אולי כי לא רצה, אולי כי אי אפשר להבטיח את מה שאי אפשר לקיים.
יש לנו קצינה בצבא ההגנה לישראל.
הגענו בהרכב מלא פלוס פלוס והיה מאלף! שמחתי עם איה והייתי האמא הכי גאה, אבל בפנים היה לי עצוב, עצוב מאוד, ובכל פעם שהילדים לא ראו סובבתי מבט וניגבתי דמעה.