לפני כמה שנים נסענו, שימשי ואני, ברחוב אילת בתל אביב, ובערך באמצע, בחזית של חנות המסגרות, היה תלוי שלט בכחול על גבי לבן ״תהיו טובים״. שימשי רצה לקנות אבל זה היה גדול ולא נכנס לאוטו, אז שאלתי את המוכר בחנות אם אפשר לעשות אחד כזה ולהציב אצלנו בשכונה. ברור! הוא ענה. חזרנו הביתה, פתחתי מחשב, הקלדתי, דייקתי רווחים, הקרנתי על קנווס, צבעתי והצבתי בכיכר ליד הבית.
כמה חודשים הקנווס עמד שם, אלא שאז הגיע החורף ואיתו סופה. הקנווס עף אל השדה ונשבר. זה תפס אותי בתקופה שבעצמי הייתי שבורה.
כשהגשם פסק הרמתי את הקנווס, ניקיתי את הבוץ וניסיתי ליישר, אבל דווקא ברגע הזה שאלתי את עצמי מאיפה הפטרונות לשים שלט בכיכר עם מסר ״תהיו״, שאולי לפני שאני דורשת מאחרים להיות טובים – אני צריכה להיות טובה בעצמי?! צילמתי את השלט, נשארתי עם השאלה ונדמה לי שעוד באותו היום זרקתי אותו לפח.
מהשברים קמתי, לקחתי אחריות ובחרתי למקד את היצירה שלי בעשיית טוב – מסר של חיבורים, אכפתיות, שותפות, עוצמה ועשייה ללא תנאי. באופן פלאי ככל שאני עושה טוב – ככה אני מתמלאת בטוב.
אנחנו לא יכולים להטיף או לדרוש להיות טובים אלא להיות טובים בעצמנו, ובכך להפוך למודל לאחרים.ות. להשאיר סימנים בדרך, אורות ותזכורות שבאחריות שלנו לעשות שיהיה פה טוב.