עומדת בצומת. ניגש אליי נער בערך בן 14 עם פאות וכיפה סרוגה לבנה, דגלים ארוזים בניילון ומציע לי אחד למכירה (פחחח! מצא למי). אני עונה תודה אבל את מה שאתם מוכרים אני אוספת מהשוליים של הכבישים. תראה, ואני מרימה את תשעת הדגלים שאספתי בדרך. הדגלים שאתה מוכר נשברים ונופלים אל הכביש ואז דורסים אותם והם הופכים לפסולת.
אתם באמת אוהבים את ישראל?
כן, הוא ענה לי.
אז לך הביתה ותגיד למי ששלח אותך שאתה לא רוצה למכור כאלה דגלים, שדגל ישראל הוא בעל ערך ולא חד פעמי.
הוא הקשיב ונדמה לי שהוא הבין מה אני אומרת על אף שניסה לשכנע אותי שהדגלים שלו עם המוט מהפלסטיק אף פעם לא נשברים, אבל אז בא החבר שלו ששמע את השיחה ואמר לו: אנחנו נעשה את מה שאנחנו צריכים לעשות והיא תמשיך לעשות את מה שהיא עושה. צודק!
אז הנה, אני עושה:
בבקשה אל תקנו את הדגלים שנצמדים לחלונות. הם חלשים ונשברים ונזרקים אל השוליים, הופכים לזבל, מתעופפים על הכבישים, נדרסים ונרמסים, והדגל שלנו ראוי ליותר!
אם מצאתם דגל – תרימו, ואם אתם בסביבה מוזמנים להקפיץ אליי לכרכור ואחבר אותו לדגל של הדגלים (רק דגלים של אוטו).
👈 לפוסט על הדגל של הדגלים
