לא פגשתי את ג׳ף קונס (לפחות לא בנתיים), אבל הייתי די קרובה.
את הלב יצרתי לפני כמה שנים כחלק מפסל שהוצג בתערוכת יומולדת במוזיאון ישראל – ערימת מתנות שבקודקוד שלה נעצתי לב אדום. ״סוויט הארט״ קראתי לו, והוא היה מחווה ל״סיקרט הארט״, הפסל של ג׳ף קונס שהוצב במרחק נגיעה בכניסה למוזיאון. הרגשתי קרובה.
כמה ימים אחרי זה המוזיאון פרסם את תכניות הקיץ, ועל כריכה אחת שמו את יומולדת שלי ועל השנייה את הלב האדום שלו. שניים באותו הזמן ובאותו הגודל שנבחרו ע״י המוזיאון. אחרי שנגמרו ההתרגשויות וההתעלפויות מהמומנטום, הנחתי אותם אחד ליד השני – יומולדת ולב צמודים על המדף. כשהסתיימה התערוכה פרקתי את הפסל, חלק ממנו תרמתי למחלקת ילדים ורק את הלב שמרתי לעצמי.
אנשים יוצרים פורצי גבולות מסעירים לי את המחשבה, ובעשורים האלה שעקבתי אחרי קונס, הוא פרץ לי את גבולות הדימיון עם האובייקטים שציטט, המימדים והטכניקה שפיצח, המיתוג והנחשקות יחד עם היכולת למתוח את הקצוות ולהמם א.נשים בכל העולם.
כשיצרתי את פופאית, נזכרתי בפופאי שקונס יצר. חקרתי וגיליתי שהוא אחד מבין שלושת האמנים הגברים שהשתמשו בדימוי של פופאי – וורהול, ליכטנשטיין והוא האחרון שקיבל אישור רשמי להשתמש בדמות ליצירת אמנות. שלושה גברים שעסקו בדימוי הגברי עד שהגיעה פופאית. אישה.
והלב האדום הקטן הסוויט הארט, הוא רק סימן, תזכורת הולמת מבפנים ומבחוץ שכדאי לנסות, להמשיך ולנסות עוד יותר קרוב עד שמגיעים ❤️ באהבה.
I haven't met Jeff Koons (at least not yet), but I was quite close.
I created the heart a few years ago as part of a sculpture exhibited at the Israel Museum – a pile of gifts with a red heart pierced at its apex. I called it "My Sweetheart," and it was a tribute to "Sacred Heart" Jeff Koons' sculpture located within arm's reach at the museum's entrance. I felt connected.