#הדגל_של_הדגלים הוא יצירה אמנותית ישראלית – אוסף של רגעים וזכרונות, שברים ותקוות – תמונת חזון של החברה הישראלית.
הדגלים הם אנחנו, האנשים, שבחרנו בהם, שנשאנו אותם בגאווה, שאיבדנו אותם בדרך, הרמנו ונתנו להם סיכוי. לכל אחד מהדגלים הבטחתי שיבוא היום ונעלה גבוה. הבטחתי להם תקווה.
ב-2018 צבעתי את הראש בכחול והכרזתי שאני דגל. מה שהתחיל כהומאז׳ לחגיגות העצמאות ה-70 למדינת ישראל, הפך למסע עצמאות, להגדרת סט ערכים, זהות ושייכות. בשנים האלה החיים והיצירה שלי נצבעו בכחול – חלמתי בכחול, שיחקתי ויצרתי בכחול. הדמעות שלי היו כחולות והצחוק… כולו כחול. אומרים שהכחול מרפא, ועבורי הוא היה התרופה. הוא אפשר לי לעבור ממצב של ייאוש לתקווה, להשתחרר מהפחד אל החופש ומתוך שלום פנימי להקים בתוכי מדינה.
את הדגל הראשון הרמתי בערב יום העצמאות 2018. הלכתי עם הבן הצעיר שלנו לסיבוב במושבה, ראיתי דגלים שנפלו על המדרכה ואנשים שדרכו עליהם, ובכלל לא היה להם אכפת. המראה של הדגל שלנו, שהפך לפסולת חד פעמית העציב אותי ולא יכולתי להישאר אדישה. הרמתי שלושה ולקחתי איתי. למחרת התחלתי לאסוף דגלים מהשוליים של הכבישים.
מאות דגלים אספתי מהכבישים, המדרכות והכיכרות. דגלים פרומים ושלמים, שחורים ולבנים, וכל דגל שאספתי הרגיש כאילו הושטתי יד למישהו שנשאר מאחור, כל דגל הרגיש כאילו הרמתי את עצמי מהרצפה. את הדגלים כיבסתי, יישרתי והבטחתי להם (ולעצמי) שיבוא היום, נזדקף ונעלה בחזרה גבוה.
באפריל 2020 חברה תפרה מ- 30 מהדגלים דגל שקראתי לו #הדגל_של_הדגלים, וכמה שבועות מאוחר יותר הנפתי אותו בפעם הראשונה. אנשים שראו אותו התפעלו מהגודל ושאלו שאלות, וככה התחלתי לספר עליו ולההעביר מסר של סיכוי ותקווה. הסתובבתי עם הדגל בכל הארץ – מצפון עד דרום, ירושלים, תל אביב, פסגת הר חירייה, על שרידי האקוודוקט בקיסריה, בחדר של שמעון פרס… בכל פעם שהנפתי אותו, הרגשתי שהוא עוגן להישען עליו. הרגשתי את התקווה.
כשדמיינתי והבטחתי לדגלים שנעלה בחזרה גבוה, שיחקתי עם אמונה פנטסטית, דמיינתי שהתקווה אפשרית ופעלתי כדי לספר וליצור מציאות יותר טובה.
חלק מהדגלים תפרתי במכונה וחלק ידנית בחוטי זהב (כמו הקינצוגי היפני בו השבר מסמל את השלם החדש).
כשאחד הדגלים היה פצוע וקרוע, בחרתי לא לוותר עליו. תפרתי אותו וחיברתי לו טלאי של פרח כחול שגזרתי ממפת שולחן ישנה.
פרחי הבד שעל הדגל מתכתבים עם ״הזר״ – סדרת עבודות אמנות שיצרתי לזכר חללי מערכות ישראל.
במשך ארבע שנים אספתי דגלים מכל הארץ ונשאתי את #הדגל_של_הדגלים זקופה וגאה.
עד השבעה באוקטובר, שאז הכל נשבר.
ניתקתי את הדגל של הדגלים מהתורן, קיפלתי והנחתי אותו בצד.
אבל דווקא אז, בעקבות ביקור אצל חברה שבתה מאיה ובן זוג אלירן נרצחו בנובה, התחלתי לאסוף דגלים ביתר שאת. כל דגל שהרמתי הפך לזכרון, מחווה וצוואה לחיים שאבדו.
מאות דגלים חיברתי יחד, חלקם תפורים בזוגות, חלקם בשלשות, בחמישיות, חלקם שלמים, חלקם מתפוררים. לא ויתרתי על אף אחד! לחלק מהדגלים חיברתי פתק עם שמות, סרט צהוב, תפרתי פרחים, טמנתי זרעים, לכל דגל הענקתי את הרגע שלו – אוסף של חיים וזיכרונות.
במרץ 2024 נסעתי לשדה בוקר, פתחתי את הדגל של הדגלים וביקשתי להתחבר לחזון ולרוח של בן גוריון – ליכולת להפוך חזון למציאות ולהעניק למה שנשבר הזדמנות לחיים חדשים. יומיים אחר כך תפרתי את הדגל ה-293 בכנס הקשבה , ובסיום האירוע פתחתי את הדגל ותליתי אותו בפעם הראשונה. חיפשתי את הדרך המיוחדת שלי לטעת באנשים תקווה.
ביולי 2024 הבנתי שזמן לצאת לדרך עם #פרוייקט_הדגל, לספר את הסיפור של הדגל של הדגלים ולחבר אנשים רגשית לערך, למסוגלות ליצור תקווה. ככה יצאנו לדרך והרמנו בפעם בפעם הראשונה את הדגל.
והרמנו אותו שוב, עשרות אנשים, בסיום כנס ״עוגן לעתיד״ שיזמו משפחות נפגעי השבעה באוקטובר בהיכל התרבות בתל אביב, שם הוצג הדגל של הדגלים כאחת מיוזמות התקווה של ישראל.
קרוב ל-7 שנים ויותר מ- 600 (!) דגלים שנאספו משולי הכבישים, ואם מישהו היה אומר לי אז, כשהרמתי את הדגל הראשון והבטחתי שנעלה גבוה, שיבוא היום וזה יקרה, הייתי אומרת – משוגעים! אבל זה קרה והדימיון יצר מציאות.
ודימיון לא ״סתם״ יוצר מציאות אלא אנחנו אלה שיוצרים את המציאות! אנחנו, שבפעולות שלנו, באמונה בדרך, בנחישות ובהתמדה יוצרים את התקווה.
הדגל של הדגלים משמש כלי אמנותי בלתי אמצעי להעביר מסר של יצירת תקווה. לחבר אנשים וקהילות לרעיון משותף, לשקף את הפוטנציאל והיופי שטמון בפעולות שלנו, ביוזמות, בגיוון ובשונות.
בדצמבר 2024 ערכתי ראיון עם מאיה בנטוויץ מהדוברות האזרחית, ובו סיפרתי על הדגל של הדגלים. הראיון הופץ לקהילות ועוקבבים ישראלים / יהודיים בארץ ובעולם.
עבודות נוספות שקשורות לדגל:
👈 יום העצמאות. הצעצועים הם המילים שלי
👈 התקופה הכחולה
👈 איך מציירים תקווה?
צילומים: עוזי פורת, בן כהן, עפרה רון-מזור, שרון מס, איה צ׳צ׳קס, תומר צ׳צ׳קס, לימור שטייגמן, אריאל בבה.
צילומי רחפן: שרית קרופקה וינגרטן, רעי אש.
תפירת הדגל של הדגלים: רוני הרוש קרנץ
#דגל #דגלישראל #הדגלשלהדגלים #תקווה #הרצא #השראה #שימושחוזר #ישראל #flag #israel #hope #thestrongesteliever