#הדגל_של_הדגלים הוא יצירה אמנותית ישראלית – אוסף של שברים ותקוות – תמונת חזון של החברה הישראלית.
הדגלים הם אנחנו, האנשים, שבחרנו בהם, שנשאנו אותם בגאווה, שאיבדנו אותם בדרך, הרמנו ונתנו להם סיכוי. לכל אחד מהדגלים, ולעצמי, הבטחתי שיבוא היום ונעלה גבוה. הבטחתי תקווה.
ינואר 2018 | מדינת ישראל חגגה 70 שנה. צבעתי את השיער בכחול והכרזתי שאני דגל
מה שהתחיל כהומאז׳ לחגיגות העצמאות ה-70 למדינת ישראל, הפך למסע עצמאות, להגדרת סט ערכים, זהות ושייכות. בשנים האלה החיים והיצירה שלי נצבעו בכחול – חלמתי בכחול, שיחקתי ויצרתי בכחול. הדמעות שלי היו כחולות והצחוק… כולו כחול. אומרים שהכחול מרפא, ועבורי הוא היה התרופה. הוא אפשר לי לעבור ממצב של ייאוש לתקווה, להשתחרר מהפחד אל החופש ומתוך שלום פנימי להקים בתוכי מדינה.
אפריל 2018 | ערב עצמאות
בערב, בבמרכז המושבה, ראיתי דגלים פזורים על הכביש ואנשים דורכים עליהם. הם לא רואים אותם או לא היה לם אכפת. המראה של הדגל שלנו זרוק על הרצפה העציב אותי.
2018 היתה שנה שבה חוויתי שבר גדול ובעצמי הרגשתי דגל שנשבר. הזדהיתי איתם. הרמתי שלושה ולקחתי איתי. מאז אני אוספת דגלים משולי הכבישים.
מעל 700 דגלים נאספו משולי הכבישים -פרומים ושלמים, ראיתי בהם אובדן ערכים, פגיעות ואנושיות. הרמתי אותם מהתחתיות, פתחי ניקוז, פחי אשפה ורגבי עפר. המוני דגלים שהפכו לפסולת.
2018-2025 | אכפתיות והבטחה
כל דגל שהרמתי הרגיש כאילו כאילו הושטתי יד למישהו שנשאר מאחור, כאילו הרמתי פיסה מעצמי מהרצפה.
את הדגלים כיבסתי, ניקיתי והבטחתי להם ולעצמי, שיבוא היום ונעלה גבוה.
אפריל 2020 | יש לי דגל!
חברה תפרה מ-30 מהם דגל שקראנו לו #הדדגל_של_הדגלים – מקבץ קטן למזכרת לדגלים שאספתי. כמה שבועות אחרי זה הגיע יום העצמאות ה-72, קורונה, והמוני אנשים יצאו לכיכרות ולגשרים עם דגל. גם לי יש דגל! חיברתי אותו למגב ויצאתי לצומת.
אנשים שראו אותו התפעלו מהגודל והשונות, התעניינו ושאלו שאלות, וככה התחלתי לספר עליו – איך מהתחתיות אספתי אותם והבטחתי להם שנעלה גבוה. התחלתי לספר סיפור של תקווה.
כשדמיינתי והבטחתי לדגלים שנעלה גבו – שיחקתי עם אמונה פנטסטית. דמיינתי מציאות אפשרית טובה יותר, ופעלתי כדי ליצור אותה.
2023 | חוגגת תקווה
שלוש שנים נופפתי בו בכל הארץ. האמנתי בדגל, האמנתי בסיפור, האמנתי בסיכוי ובאנשים שיוצרים שינוי. חגגתי תקווה.
7 באוקטובר | הכל נשבר
ניתקתי את התורן והנחתי את הדגל בצד.
אמצע אוקטובר 2023 | הכאב הוא מנוע
אחרי ה-7 באוקטובר ביקרתי חברה שבתה מאיה ובן זוגה אלירן נרצחו ב״נובה״. היא סיפרה לחברות שישבו איתה שיש לי דגל מיוחד, וביקשה שאעשה משהו לזכרם.
בדרך הביתה ראיתי דגל על הכביש, עצרתי והרמתי אותו. וכשהרמתי הרגשתי שאני מרימה פיסת חיים.
הבנתי שאלה כבר לא הדגלים שלי אלא הדגלים שאנחנו – כל מה שנשבר בנו.
התחלתי לאסוף ולחבר אותם באובססיביות.
אפריל 2024 | תופרת דגלים
במשך חודשים אספתי וחיברתי אליו מאות דגלים שהפכו להנצחה וצוואה – לפעול לאור אלה שאינם. בפעולה שיצרתי מצאתי משמעות. מצאתי ריפוי.
הגדלתי והוספתי עשרות דגלים שהפכו למאות. עשיתי את ז בשקט שלי, בהתמדה, מסוררה לדגל והכי טוב שיכולה. לא היתה לי מטרה ולא ידעתי לאן המסע הזה יוביל אותי.
חלק מהדגלים תפרתי במכונה וחלק ידנית בחוטי זהב (כמו הקינצוגי היפני בו השבר מסמל את השלם החדש).
כשאחד הדגלים היה פצוע וקרוע, בחרתי לא לוותר עליו. תפרתי אותו וחיברתי לו טלאי של פרח כחול שגזרתי ממפת שולחן ישנה.
פרחי הבד שעל הדגל מתכתבים עם ״הזר״ – סדרת עבודות אמנות שיצרתי לזכר חללי מערכות ישראל.
מאי 2024 | מתחברת לחזון ולרוח
הדגל גדל והתעצם והרגשתי שזמן לספר את הסיפור שלו. חשבתי שאם אני זקוקה לתקווה – בטח יש עוד המונים שזקוקים כמוני. נסעתי לשדה בוקר ומעל חלקת הקבר של בן גוריון, פתחתי אותו וביקשתי להתחבר לחזון ולרוח – לדמיין ולהאמין שנצליח לקום מהשברים. שעם השיער הכחול והניצוץ בעיניים אני יכולה לעורר באנשים תקווה. צריך אותי!
יולי 2024 | ברכת הדרך
הבנתי שזמן לצאת לדרך עם #פרוייקט_הדגל, לשתף בתהליך ולהראות איך יוצרים תקווה. הזמנתי חברות ומשפחה להרים איתי את הדגל בפעם הראשונה במטרה: להראות איך בפעולות קטנות ומשמעותיות, במעט משאבים, באמונה שצריך להחזיק חזק וביעדים שמתגלים תוך כדי תנועה – כולנו יכולות ויכולים ליצור תקווה.
את הברכה לדרך ביקשתי מהחמות שלי רינה צ׳צ׳קס אקסלברד, שורדת שואה, אישה השראה שמתעוררת בכל בוקר עם חיוך ותקווה בלב. פרמנו את סרט הצהוב בקריאה להשבת החטופים ופתחנו את הדגל.
אוטקובר 2024 | זו התקווה שלי
מעל 600 דגלים חיברתי יחד, חלקם תפורים בזוגות, חלקם בשלשות… לא ויתרתי על אף אחד!
את אוסף השברים והתקוות חיברתי לשלם חדש ובו לכולם יש מקום.
אפריל 2025 | עולים גבוה
ביום הזכרון הוזמנתי להשתתף באירוע ״רצים לזכרם״ בפרדס חנה-כרכור, להנצחת לוחמי ולוחמות צה״ל וכוחות הביטחון. האירוע יצא לדרך מרחבת המועצה, ורגע לפני שהרצים יצאו לדרך, פתחנו את הדגל.
שם, במקום שבו 7 שנים קודם אספתי את שלושת הדגלים הראשונים והבטחתי להם שנעלה גבוהה. הרגע הזה היה גבוה ועצום מכל מה שיכולתי לדמיין בהבנה שדימיון יוצר מציאות.
ודימיון לא ״סתם״ יוצר מציאות אלא אנחנו אלה שיוצרים את המציאות! אנחנו, שבפעולות שלנו, באמונה בדרך, בנחישות ובהתמדה יוצרים את התקווה.
אני מאמינה שהכאב והקושי יוצרים הזדמנויות להתפתחות אישית ואנושית. שאת השבר והכאב שאנו חווים אנחנו יכולים להמיר לדלק לשינוי, להיות האור והמצפן עבור אלה שאינם. להמשיך בשמם, לזכרם, בנחישות ולמען עתיד טוב יותר לכולנו.
מאז יולי 2024 אני מסתובבת בכל הארץ עם רצאת שרא #אישה בכחול והדגל של הדגלים. עשרות קהילות, אלפי אנשים, מחוייבות למטרה ומסר:
אני אוהבת את המדינה שלנו ואף אחד ושום דבר לא יעצור אותי!!
סרטון על הדגל של הדגלים לצורך הסברה ישראלית | מאיה בנטוויץ עבור הדוברות האזרחית | נובמבר 2024
#פרויקט_הדגל הוא יוזמת הנצחה ותקווה, מוקדש לזכרם של מאיה לורנט ואלירן מזרחי.
מוקדש לזכרם של אלפי הצעירות והצעירים, אזרחיות ואזרחי המדינה, לוחמי ולוחמות צה״ל וכוחות הביטחון. מותם יהיה אור ומצפן לעשיית טוב, לחיבורים אמיצים ולתקווה בישראל.
בדגל שזורות הנצחות:
למאיה ביטון ואלירן מזרחי, נעם שלום, בר תומר, אורי קולר, ינון תמיר, מתן אברג׳יל, ניצן שסלר, שחר פרידמן, נעם אברמוביץ, גיא ויעל אדמוני, סיון אלקבץ, נאור חסידים, לזכר חללי העדה הדרוזית בירכא, אלעד קציר, דגל 445 לחנה קציר, דגל 446 לזכרו של אלון שימריז, אוהד כהן (בודי), יהודה גטו, גיא בן הרוש, שירי ביבס, כפיר ביבס, אריאל ביבס, ענבר היימן, יואב אגמון, אגם נעים, עמירם קופר, ניב תל צור, הרש גולדברג פולין, כרמל גת, אורי דנינו, אלמוג סרוסי, עדן ירושלמי, אלכס לובנוב, ריף הרוש, פאטמה אבו עראר, גיא בזק, אריאל טופז, עודד ליפשיץ, איחסן דקסה, אמיר גלילוב, רותם דושי, אור, שלום ועמית מן. לזכרם של ירון אורי שי, בר כלף, יפתח קוץ, אור מזרחי, רועי בברקת, הדר קמה, ניר בנימין, עומר וולף, עדן נימרי שנלחמה בציפורניים והגנה על החיילות שלה, סרן יוסף אשרף שלא עמד בכאב, רס״ן דוד מאיר,
דגל הוקדש לזכר חיילי מג״ב. יהי זכרם וזכרן ברוך ואור לעולמים.
במשאלה לריפוי למתמודדי פוסט טראומה ולנשותיהם ולנשות המילואימניקים.
לירדן ביבס בתקווה שיהיו לו חיים מלאי משמעות ואור, לרומי ואמילי ודורון ונעמה ודניאלה שחזרו הביתה. לאימהות בחזית, בונות אלטרנטיבה, לטאיסיה זומולצקי, אחים לנשק, הרבעון רביעי, לאנשי נווה אטיב נפלאים, ולחזרתם הביתה של אלון אהל, מתן צנגאוקר, דרור אור וכל החטופים.
דגלים הוקדשו לזכרן של טל מזור, שרית כוכב חביב, חברות אהובות. לזכרם של דוד טרטקובר והנס פלדה.
עבודות נוספות שקשורות לדגל:
👈 יום העצמאות. הצעצועים הם המילים שלי
👈 התקופה הכחולה
👈 איך מציירים תקווה?
צילומים: עוזי פורת, בן כהן, עפרה רון-מזור, שרון מס, איה צ׳צ׳קס, תומר צ׳צ׳קס, לימור שטייגמן, אריאל בבה, דקלה מעודה.
צילומי רחפן: שרית קרופקה וינגרטן, רעי אש.
תפירת הדגל של הדגלים: רוני הרוש קרנץ
#דגל #דגלישראל #הדגלשלהדגלים #תקווה #הרצא #השראה #שימושחוזר #ישראל #flag #israel #hope #thestrongesteliever