רגע לפני שעליתי על הבמה, הצצתי מהחריץ שמאחורי הקלעים, הבטתי בהמוני הא.נשים שישבו בקהל, הרגשתי אותןם, אתכןם. עצמתי עיניים, לקחתי נשימה עמוקה והבטחתי שברגע הזה, כל מה שעשיתי, כל מי שאני – הוא עבורכןם. כל כולי שלכןם. במקסימום.
והיה אדיר!!!
הרגשתי גוף אחד, סינרגיה חלומית! הסתכלתי בעיניים שלכןם, דיברתי אתכןם, צחקתי, טעיתי – הייתי הכי מי שרציתי להיות – אמיתית, נוכחת, נהניתי מהרגע. לא מושלמת אלא שלמה. אם יש #Wenergy, אז זה זה!!
לפני כמה שנים, כשהייתי בעיצומו של המשבר, רוני שלי, שחגגה אז 18, ביקשה ממני מתנה שלא יכולתי לתת. זו לא הייתה מתנה חומרית, אלא ציפייה למשהו שלא הייתי מסוגלת לעמוד בו. עניתי לה אז שאני מצטערת – ״אני לא יכולה לתת את המתנה שאת מבקשת – אבל אני מבטיחה שמה שאני עושה, זו מתנה לכל החיים״.
וכשירדתי מהבמה הם רצו לחיבוק. הסתכלתי להם בעיניים, וידעתי שאת המסע האדיר, השלם הזה – אני מעניקה להם במתנה 
בקרוב הוידאו של ההרצאה
