את יכולה בשלישי? ברור! עניתי, כי כשגלי קוראת לי ופסח החקלאי צריך – אני באה. הפעם זה קטיף של פלפלים. חממה ארוכה מטופחת, אדמה לחה וגידולים עמוסי פרי וטל של בוקר. ״קחי סרבל״, פסח הציע לי, ״שלא תרטבי״, אבל בכלל לא היה אכפת לי להרטב להרגיש את החיוניות של השדה.
אישה אחת שהגיעה הבוקר עם שני הבנים שלה, קטפה בשורות לידי, ודיברה איתם על שדות חקלאיים שמאפשרים סבלנות והמתנה. ״תראה…״, היא אחזה בפלפל יפיפה והראתה לבן שלה , ״איזה אושר זה למצוא פלפל בין העלים״. כשהיא אמרה את זה חייכתי ודמיינתי שבעצם אני לא קוטפת פלפלים אלא קוטפת אושר, קוטפת ומניחה בדלי. אושר ועוד אושר ועוד אושר עד שהדלי מלא, ואז עוד דלי ועוד דלי… עשרה או עשרים דליים של אושר טרי מהשדה.
אלה ימים של חנוכה והלוואי אמן אמן שיקרו ניסים, עד אז אמשיך ואאמין במעשים.