שנים שנאתי צהוב. שנאתי ממש! שנאתי עד כדי כך שלא יכולתי ללבוש צהוב, לאכול צהוב או לעמוד ליד צהוב (חוץ מביצת עין).
בכיתה ו׳ שיחקנו מן משחק עם מסטיקים צבעוניים – אדום היה אהבה, כתום זה מחבב וצהוב – שנאה או קנאה! אני אפילו לא זוכרת מה היה המשחק, רק זוכרת שמאז תייגתי את הצהוב כצבע רע.
הפעם הראשונה שהצהוב נכנס לחיי היתה כשפתחתי את הסטודיו ושכרתי גלריה קטנה בבית מלאכה לבניית אופניים של ארי. באחד הבקרים הגעתי ומהכניסה הראשית ראיתי שמש ענקית מצויירת על הקיר, ״זה בשבילך״, ארי אמר לי, ״בכל בוקר כשאת באה לפה את מאירה לי את היום״. זה היה הרגע שבו הבנתי שאני נשואה לשמש (שימשי), שיש בי אור והצהוב בתוכי.
כיוצרת עצמאית, בחרתי להתמקד בכח שלי – שימוש בקיים, להעביר מסר ולהשפיע. ידעתי גם שאת כל מהה שעשיתי כל החיים בקטן אני רוצה לעשות בענק!
על אף שזו היתה הההתחלה, הצעצועים כבר היו מסביבי, והדימוי שעלה לי הוא ברווז אמבטיה צהוב ענק, כזה שישוט במי הים התיכון בין תל אביב לעזה ויעביר מסר לילדות, תמימות ושלום. נכנסתי לגוגל לוודא שאף אחד לא עשה כזה לפניי וגיליתי שדווקא כן.
יכולתי להתבאס אבל מהר מאוד הבנתי שאם מישהו עשה כזה, כנראה שאני חושבת נכון. מכיוון שאת ההזדמנות ליצור אותו פספסתי, החלטתי ליצור קשר עם היוצר של הברווז, פלורנטין הופמן, אמן הולנדי נהדר. כתבתי מייל וסיפרתי לו על הרעיון, הצגתי את עצמי והוספתי שאשמח לבוא לאחד האירועים שלו ולפגוש אותו באופן אישי, והוא ענה והזמין אותי לבוא לפתיחת תערוכה שלו בברלין. ברור שנסעתי, אבל לא לפני שסגרתי כתבה וראיון אישי עם ידיעות אחרונות.
הציור הראשון שנצבע בצהוב היתה ציור עפ״י צילום של תומר שלנו בסצינה נהדרת עם וודי עטוף במטליות סנו סושי.
אחר כך הגיעו הבננות בכל מיני גרסאות ומשחקים בצהוב – פעם היא ציור של ירח, פעם חיוך, פעם פאלוס גברי ופעם מחווה לבננה שיצר אנדי וורהול לוולווט אנדרגראונד עם ״ננה וג׳יינה״.
בסוף 2016 עשיתי את ההרצאה הראשונה שלי ״בגיל 10 הרמתי פיל״. אלה היו שנים שהילדים שלנו היו קטנים, הצעצועים הקיפו אותי מכל הכיוונים והרגשתי הכי ילדה בין ילדים.
מכיוון שלהרצאה קראו ״בגיל 10 הרמתי פיל״ בחרתי בדימוי של בילבי מכריכת הספר הצהוב, שבו היא מאויירת מרימה את הסוס המנוקד שלה. את הסוס יחד עם כל הפרטים מסביב טשטשתי ובמקום הפנים שלה שמתי עיגול אדום עם השם של ההרצאה, כי אם היא הילדה הכי חזקה בעולם (The strongest in the world) והיא הרימה סוס, אז אני קצת כמוה – כי הרמתי את הפיל.
כשהתחלתי לצייר את פופאית השתמשתי בצהוב סתם כי זה היה הרקע של האיור המקורי, אבל רק כשציירתי את פופאית השנייה (הווינרית), הבנתי שהבחירה בצהוב לא מקרית. לצהוב משוייכות תכונות של אומץ ותעוזה, אופטימיות והומור, מנהיגות, אור וחום.
הבנתי גם שהכח של פופאית הוא לא עוגני הברזל על הידיים והיא לא זקוקה לתרד כדי להיות חזקה. הכח שלה הוא מעצם היותה.
צילומים: שהם אפרתי, אלה פאוסט