פרוייקט הדגל יצא לדרך. מול החששות והספקות היתה איזו מן ידיעה פנימית שזה הרגע, שיהיה בסדר, שאיך שיהיה – יהיה טוב. והיה! היה הכי טוב!
אז מה היה לנו: אוכל כמובן! והרוב ברב-פעמי, סיפרתי על הדגל והחזון של הפרוייקט, הדפסנו HOPE על חולצות שכל אחת הביאה מהבית, פתחנו את הדגל, התרגשנו, צחקנו, הזענו ביחד, הג׳יפיאס השתבש, הרחפן התרסק, לימור הצילה אותו, הצטלמנו, משימה קטנה, עוד פחמימות ויצאנו הביתה שגרירות של תקווה.
את ברכת הדרך קיבלתי מרינה, החמות שלי, שורדת שואה, אופטימיסטית חסרת תקנה, שפתחה את הסרט הצהוב עם משאלה לחזרת החטופות והחטופים הביתה. הדגל שלנו ואנחנו לא שלמים בלעדיהם.
פתחנו את הדגל, הרמו אותו, הרגשנו את העוצמה ואיך המצב רוח שלנו מתרומם ביחד איתו.
396 דגלים. כשבדקתי מה משמעות המספר בנומרולוגיה, קפץ הערך – חלומות מתגשמים. אז אמן והחלום יתגשם ונקום מהשברים ונתרומם ונעלה ונזדקף ונהיה דגל – כחולות ולבנות, שגרירות של תקווה.
ללימור שטייגמן איה, שרון מס, יעל, יעל ויעל, זוהר ושירן, עינת, ודור וגילי ולוקה.תודה מיכל לימון ומיכל שפיר על העזרה בדרך.
תודה לקיבוץ געש על הברכה לצלם בשדות.
