ב-2014, קצת אחרי שפתחתי את הסטודיו ואחרי ההצלחה הנהדרת של פסל המאוורר בכיכר רבין, הייתי במעוף על פסלים סביבתיים. רציתי לעבוד בענק וכל חפץ או אובייקט סביבי עורר בי השראה. הרגשתי מסוגלת וראויה והגשתי הצעות לפסלים ומיצבים לעיריות כמו חיפה, חולון, תל אביב, פתח תקווה, הרצליה, אילת… עברתי את כולן וברוב המקרים הפרויקטים אושרו ע״י ועדות הפסלים, אלא שהעדר תקציב ופוליטיקה פנימית אילצו אותי לוותר.
לפרויקט הזה קראו לה ״מגלגלים״ – מיצג אמנותי בהשראת הפסל האייקוני של מנשה קדישמן ״התרוממות״ (שלושת העיגולים החלודים) שניצב בכיכר הבימה.
הצילום מדוברות עיריית תל אביב
הרעיון היה לעשות את הבלתי אפשרי, ומטאפורית, להוציא את שלושת העיגולים הענקיים לטיול בעיר הגדולה – לאפשר להם להתגלגל באבן גבירול, בפארק הירקון, לעצור להפוגה בנמל תל אביב, להמשיך על הטיילת, יפו… להתגלגל ולהתגלגל בכל העיר עד הערב, שאז הם היו אמורים לההתגלגל לכיכר רבין למסיבה של לילה לבן.
במסיבה ״העיגולים״ היו אמורים לפתוח רוכסן מקצה לקצה, להשיל את החלודה ולהפוך לשלושה גופי תאורה צבעוניים חייכנים שרוקדים על גג העירייה ובכיכר עם אלה שהגיעו למסיבה. אמנות קונספטואלית עכשווית בתל אביב!
הבונוס היה שכדי לייצר ערך, חברנו ל״עיגול לטובה״, והחלטנו זה יהיה מעין קמפיין להעלאת המודעות לפעילות העמותה, מגלגלים לטובה קראנו לו.
הפרויקט אושר ויצאתי לדרך, אלא שלפניי היו שני אתגרים משמעותיים – תקציב ואישור מקדישמן לצטט את היצירה שלו במיצג.
התקציב:
הערכת העלות הייתה כ-250,000 ש׳ וכללה את הבינוי, לוגיסטיות, אקרובטים, תלבושות, ביטוחים וכו׳ ועל אף האישור והאירוע המתוקשר, גיוס התקציבב היה עליי. מכיוון שהאופציה למימון עצמי לא באה בחשבון, נבחרה האפשרות הנועזת של גיוס המונים. 2014 הייתה ממש התחלת הפעילות של הדסטרט ומעט הכירו אותה, ולמרות זאת התקדמנו ובכל ליבי האמנתי שנצליח.
סיוון פלביץ׳ המנכ״לית של עמותת חיבוק ראשון הכירה לי את אליאב אללוף שהתגייס לקדם את הפרוייקט לטובת עיגול לטובה, פירמה התגייסו לייצר תשורות ומיתוג, ובתוך פחות מחודש כל התכנון וההפקה היו מוכנים – אקרובטים של קרקס פלורנטין, מהנדסים, מעצבי תלבושות, תיעוד, עצירות ותוכן במהלך הפעילות, תאורה… קומפלט! האתגר האחרון – 45 יום להצליח לגייס תקציב וגם להוציא לפועל את המיזם.
והאישור מקדישמן:
כדי לצטט את הפסל שלו נזקקתי להסכמה. ניסחתי מכתב, ורגע לפני ששלחתי אליו התייעצתי אם כדאי, במטרה להעריך מראש מה תהיה התגובה. ״שלא תעיזי! הוא בלתי צפוי ויהרוס לך הכל. אל תשאלי. תעשי!״.
מוזר, חשבתי. איך יכול להיות שאני עושה משהו טוב, שאני פועלת מתוך הערכה והוקרה וזה עלול להיתפס כמשהו רע?! לחצתי סנד ושלחתי.
את התשובה שלו קיבלתי כמה ימים אחרי זה במייל בזמן שישבתי בבית קפה. פתחתי את ההודעה והתחלתי לבכות.
טו מייק דה לונג סטורי שורט – הפרוייקט בוטל 48 שעות אחרי שעלה לאוויר ואותי הציפה ושיתקה למשך כמה שבועות תחושת אשם, כשלון ובושה. הדבר היחיד שהרים אותי ומלווה אותי מאז, זה שבכל כשלון או שבר יש להיות משהו קטן וטוב – והוא המנוף שמאפשר לחזור לשגרה. הדבר הקטן (ענק) שלי היה קדישמן.
עיבוד וידאו: לירון בר עקיבא