בלונים מפוצצים וסיפור על חד קרן

כבר כמה שנים שאני אוספת בלוני הליום מפוצצים. יש לי מאות בלונים והם נהדרים גם כשהם מפוצצים, תמיד צבעוניים, אופטימיים ונושאים מסר חיובי.

באחד מסופי השבוע בקיץ שהצגתי את תערוכת ׳צעצועיזם׳, תומר ואני הלכנו לסרט. בדרך לקולנוע, בין חלונות הראווה והדוכנים הוא אמר לי:
 
אמא, תראי! הנה בלון חד קרן. בואי נקנה אותו!
תומר, מה תעשה עם בלון חד קרן?
זה לאוסף בלוני ההליום המפוצצים שלך, הוא ענה.
אבל תומר, אמרתי, באוסף שלי יש בלונים מפוצצים, והבלונים פה חדשים ומנופחים.
אני יודע, הוא ענה, נפוצץ אותו!
 
לכאורה צודק רק חאראם. סיפרתי לו שבעצם האתגר והקסם באוסף זה לחפש ולמצוא את הבלונים, להנות מהסיפור של כל בלון ואיפה הוא נמצא, וגם איכשהו תומר, הוספתי, הם תמיד מגיעים בול בזמן הנכון.
 
כנראה ששכנעתי אותו כי הוא עבר לנושא אחר ומשם כבר המשכנו לסרט.
 
למחרת בבוקר (שבת), הגענו לשיח גלריה בתערוכה ושניה לפני שהתחלתי להציג את העבודות מול קבוצה של עשרות אנשים, אני רואה  יד מושטת, וביד (אני כבר מזהה) – משהו מטאלי בוורוד וסגול עם זהב, ואני יודעת! תומר אני קוראת לו, תראה! זה אמיתי! הגיע אלינו בלון הליום מפוצץ של חד קרן! אתמול ביקשת בלון חד קרן והיום הוא הגיע!
באותו השבוע נסעתי עם הילדים ליד השדות של בנימינה, כשפתאום יובל אמר ״אמא תחזרי! ראיתי בלונים בשדה״. בלונים בשדה?! מיד פרסה, ירדתי לשוליים ו… ששה בלוני הליום  של חד קרן קשורים בסרט. נשבעת!! 

אז הסיפור פנטסטי ובאמת חלומות מתגשמים, אבל האמת היא שבלונים הם נזק נוראי לחי ולסביבה. כשהם חומקים לנו מהידיים או כשאנחנו משחררים אותם והם עולים ומתעופפים לשמיים, זה נראה כמו קסם, אבל הבלונים האלה עולים ועולים ואז הם מתרוקנים וחוזרים אל הקרקע. לרוב הם נתפסים בין ענפים של עצים ושיחים, מגיעים אל החוף או הופכים מלכודת לחיות. בטבע הסרטים נכרכים סביב חיות, ובים הבלונים נקרעים ונראים כמו מדוזות עם שרכים ארוכים, ולכן יצורים ימיים טועים וחושבים שזה מזון. התוצאה קטלנית.

אז מה עושים?
👈 אפשר בלון אחד במקום צרור בלונים.
👈 בבלוני אותיות אפשר לעשות שימוש רב פעמי.
👈 אפשר להיות יצירתיים ולהכין דגלים, שלטים או אפילו בלונים צבעעוניים מקרטונים.
👈 ואם כבר בלון אז לא לשחרר אלא לזרוק אל הפח.