את הסביבונה ושתי עבודות נוספות יצרתי אחרי שיצאתי מהבית נסערת. הלכתי לסטודיו, סגרתי דלתות, שפכתי על הרצפה ארגזים עם המון צעצועים והתחלתי ליצור. לא היה לי מושג או הבנה מה אני עושה, רק חיברתי משהו למשהו והנחתי בצד. כמה שבועות אחרי זה, כששלפתי את הארגז והוצאתי את העבודות – ראיתי והבנתי. הבנתי והייתי בשוק! הדבר הראשון שעלה לי זה איך יכול להיות שסביבון יכול להיות כל כך לא שמח?!
שלוש עבודות יצרתי באותו היום: וודי, הסביבונה וחור כחול בבטן.
אנחנו מזהים סביבון כחפץ שמח, אבל בעצם כשאף אחד לא מפעיל אותו או משתמש בו הוא סתם חפץ מונח על הצד. הוא לחלוטין תלוי בכח ובתנועה של מישהו אחר.
ראיתי את הסביבונה עם הראש בלי שיער והמבט המנותק, ואת וודי מיואש עם ראש באדמה והבנתי שהחיבורים שאני יוצרת הם בעצם שיקוף שלי. הבנתי ויכולתי לראות את כל מה שלא הצלחתי להגיד במילים – שאני אישה חסרת אונים.
*
את שלושת העבודות שיצרתי הפכתי לציורים.
