הג׳ירפה היא הפסל האחרון שיצרתי מסדרת ״הגיבורה״.
את הפסל יצרתי בהשראת הנשים ארוכות הצוואר מתאילנד, אלה שבכל שנה בחייהן חובקים ומוסיפים אל הצוואר שלהן חישוק, כך שבבגרות הצוואר שלהן ארוך ומתוח, ואם יורידו את החישוקים, הראש שלהן יישמט. הנשים האלה, בעל כורחן הופכות בבגרות לתלויות בטבעות ול״חסרות עמוד שדרה״.
בכל התהליך לא ידעתי למה בחרתי דווקא בנשים ״חסרות עמוד שדרה״ כהשראה, אבל היה לי ברור שזה חזק ממני אז פעלתי. יחד עם זה כל הזמן העסיקה אותי השאלה – למה אפריקאנית שיבטית ראשונית, למה יחפה, למה חזה חשוף, עיניים עצומות ומבט של שלווה? ולמה דווקא הטבעות הצבעוניות האלה, בסדר הזה, ממשחק הפעוטות של פישר פרייס?
רק בדיעבד, חודשים אחרי שסיימתי את התהליך והיא כבר הוצגה בתערוכה, הבנתי ששום דבר לא קרה במקרה, שלהבדיל מהנשים ארוכות הצוואר, אף אחד לא שם עליי את הטבעות הצבעוניות. זו אני שבחרתי!
זו אני שבחרתי בטבעות, בצעצועים, בסדר הזה, בגובה הזה בדיוק. בבלבלוב עלים וגביע זהב. זו אני שבחרתי באישה, פסל עץ, עבודת יד, הכי מחוברת לאדמה. שבעצם הג׳ירפה זו אני – כל חוויה שחוויתי בשנים האחרונות הצמיחה אותי ואפשרה לי התבוננות מעמיקה ורחבה יותר, ממש כמו בשיר של יונתן גפן על הג׳ירף – שהיום, מלמעלה, הבעיות הכי גדולות פתאום נראות רק נקודות קטנות.
הג׳ירפה הוצעה בתערוכת ״צעצועיזם״ על קיר שקראתי לו ״הגיבורה״. ושני דברים מופלאים קרו באותו המעמד:
1. יכולתי לראות את החיבור הישיר אל הסביבונה – אסמבלז׳ שיצרתי שנתיים או שלוש קודם – דמות חסרת אונים, חסרת ידיים ורגליים, מבט מנותק, ללא שיער ושמוטה על הרצפה. יכולתי לראות את הקשר הישיר בין חוסר האונים לבחירה. יכולתי לראות את הטבעות הצבעוניות שמחברות באופן אינטואיטיבי מושלם בין שתי היצירות.
2. הג׳ירפה הוצגה בפינה השמאלית של הקיר, כאילו עוד לא בחרה את מקומה, כשמאחוריה גלויה קטנה וכמעט בלתי נראית – פופאית, אלא שאז עוד לא ידעתי.
צילומים: רן יחזקאל ואלה פאוסט