משהו יפה על לעשות את הבלתי אפשרי, שימוש חוזר, כלכלה מעגלית ולהרים את הכסף מהרצפה: בטיול בוקר עם לוקה הרמתי 2 פחיות דרוסות של ספריי שלג. באופן פלאי, כשהנחתי אותן אחת ליד השניה, הן התחברו בשלמות. לקחתי אותן איתי, שטפתי, הדבקתי אותן על לוח עץ ישן שצבעתי בלבן, קראתי להם ״ברית״ ושיתפתי.
העבודה נמכרה. היא נרכשה ע״י תושבת אוסטריה, ומכיוון שאנחנו מכירות, ידעתי שהיא בענייני קיימות וסביבה. זו הסיבה שהצעתי לה שתי אפשרויות להעברת העבודה לחו״ל: אחת עם חברת שליחויות (משאית, הטסה, משאית וכו..) והשניה לנסות לאתר בארץ חברה שבאה לבקר ולשלוח איתה את העבודה ארוזה. היא בחרה באפשרות השניה כי הסביבה חשובה לה. חיפשה ומצאה.
שליק שלאק העברתי את העבודה למסגור, ארזתי בפצפצים שאמא שמרה לי מהדלתות של הארונות מטבח שהתקינו להם בבית, כיסיתי בקרטון גלי ידידותי לסביבה ובדרך להורים עשיתי סיבוב קטן לנתב״ג כדי למסור לה את החבילה. תוך פחות מ-12 שעות העבודה והחברה ישבו אצלה במטבח.
מאז תחילת המלחמה שמתי לב שהמודל של כלכלה מעגלית השתכלל – שימוש במשאבים קיימים ליצירה חדשה, פוטנציאל הכנסה, פרנסה לעסקים מקומיים וגם הקצאת חלק מהסכום לעשייה חברתית / קהילתית. הפעם חלק מההכנסה ישמש לפעילות עבור מטה משפחות החטופים ובהמשך מקווה לנשים שחוו פוסט טראומה.
לפני כמה שנים, כששכשכתי בערימות של צעצועי פלסטיק, אמרו לי שזה לא מעניין ואין לי סיכוי ומזבל לא עושים כסף. אז תתפלאו! אפשר!! אפשר וזה מטורף להפוך את הזבל לערך לכסף ואז להרים אותו מהרצפה!!!
